על מצבה יהודית לעומת מצבה נוצרית ומוסלמית

שוני בין דתות ותרבויות הוא דבר הכרחי ומתבקש המושתת על מסורות עתיקות בנות מאות ואלפי שנים. פעמים שהשוני הזה הביא למלחמות ואסונות ופעמים שהביא דווקא לידי העשרה הדדית וערבוב בין אלמנטים תרבותיים שונים. הבדלים כידוע, נמדדים באופן הטוב ביותר דווקא במצבי קיצון המבטאים בצורה הטובה ביותר את אופי הנבחן ואת תכונותיו היוצאים לאור כעת עקב מצב הקיצון. לכן אם נרצה לבחון הבדלים בין דתות שונות ייתכן והדרך הטובה ביותר תהיה לבחון אותם לאור אירועי קיצון בחברה המבטאים נקודת שמחה קיצונית או לחלופין נקודת עצב קיצונית ומכך להסיק לגבי ההבדלים בין הדתות.

הפעם ננסה לבחון את ההבדלים בין היהדות, הנצרות והאסלאם בכל הנוגע להקמת מצבה לנפטר לאחר מותו, או אם תרצו – נקודת קיצון של עצב. בעוד שמנהגי האבלות הרווחים ביהדות הם מוכרים וידועים למדי וכוללים בין היתר את הישיבה בשבעת ימי ה"שבעה", אמירת קדיש, גידול זקן ומנהגים נוספים המביעים צער ואבלות, בכל הנוגע להקמת מצבה נדמה שמדובר בשטח אפור. לאחר שאדם נפטר, על מנת לכבד את זכרו ולהנציח אותו למען הדורות הבאים, מקובל להקים מצבה על קברו שתביע באופן הטוב ביותר את האדם הטמון תחתיה. אך האם עיצוב המצבה והקמתה הם דברים הנתונים לאינטרפרטציה אישית או שמא ישנם כללים (הלכתיים או אחרים) המחייבים אותנו לפעול על פיהם בכל הנוגע לדבר? ובכן ככלל בין אם ביהדות, בין אם בנצרות ובין אם באסלאם, נהוג להבהיר דרך המצבה מה הייתה דתו של הנפטר. הדבר יבוא לידי ביטוי בהוספת אלמנטים דתיים למצבה בהתאם לדת אליה השתייך המנוח. כך למשל אם הנפטר היה יהודי הרי שעל המצבה יתנוסס מגן דוד, אם מדובר על מצבה נוצרית הרי שניתן יהיה להבחין בה בצלב המשולב באופן כזה או אחר ואם במצבה מוסלמית הרי שסמל הסהר יבוא בה לידי ביטוי. יתרה מזאת, בעת הקמת מצבה יהודית נהוג להגיע למצב הוא היא מכוונת כלפי ירושלים כך שבעת ביאת המשיח על פי האמונה היהודית, ותתקיים תחיית המתים יוכלו כולם למצוא את דרכם בדרך לירושלים על נקלה. אלמנט דומה לזה ראינו גם בכל הנוגע להקמת מצבה מוסלמית למעט העובדה שבהתאם לאמונת האסלאם, מכוונות המצבות לכיוון מכה, העיקר הקדושה למוסלמים. בכל הנוגע לכיתוב המופיע על גבי המצבה נדמה שגם כאן ישנו שוני בין הדתות. על גבי מצבה יהודית, נמצא לרוב כיתוב המתאר את שמו המלא של המנוח, את שנת לידתו ופטירתו, מספר מילים המתארות אותו ואף כיתובים קבועים כמו "פ.נ" – פה נקבר, ו – ת.נ.צ.ב.ה  – "תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים". מלבד לאלו, מאז תקופת השואה נהוג להוסיף על גבי המצבה גם אזכור לאלו שנספו בשואה ומקום קבורתם לא נודע ובכך להביא למצב בו יש להם איזשהו אזכור או מצבה לזכרם. באשר להקמת מצבה נוצרית, נדמה שעיצובה יהיה לרוב פשוט למדי ולא רהבתני ויביע כאמור את עניין הדת תוך שילוב סמל הצלב במצבה. הכיתוב על גבי מצבה נוצרית יהיה לרוב חופשי ולא ניכר שיש בו מאפיינים קבועים למעט אולי הביטוי – R.I.P  שפירושו "נוח בשלום". עניין נוסף בנוגע למצבות היהודיות הוא הבעייתיות בכל הנוגע להוספת תמונה למצבה. בעוד שבדתות אחרות ניתן אולי להוסיף תמונה באופן חופשי, על פי היהדות ישנה בעיה להתפלל אל מול תמונה על גבי פסל ובכלל אל תמונה ולכן הדבר איננו שכיח בקברים יהודיים. במידה ובכל זאת ישנה תמונה הרי שזו תמונת ראש בלבד על מנת לכבד את המקום ואת רגשות המתפללים באיזור. ולוואי שנזכה למצוא את נקודות ההשקה בין הדתות ושיהיו אלה נקודות השקה שמחות ולא כאלו הנוגעות בענייני אבלות ועצב.

מצבה יהודית - שיש ויקלר

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>